גמרא
פירוש
יְצִיאָה דִּכְוָותֵהּ קָא מְמַעֵט.
וְהָא לָא דָּמְיָא הַאי יְצִיאָה לְהַאי יְצִיאָה הָתָם נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּת אָדוֹן לִגְמָרֵי וְהָכָא אַכַּתִּי מִיחַסְּרָא מְסִירָה לְחוּפָּה בַּהֲפָרַת נְדָרִים מִיהָא נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ דִּתְנַן אנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ.
וְהַאי {שמות כ״א:י״א} וְיָצְאָה חִנָּם לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הָא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא דְּתַנְיָא וְיָצְאָה חִנָּם אֵלּוּ יְמֵי בַּגְרוּת אֵין כָּסֶף באֵלּוּ יְמֵי נַעֲרוּת.
אָמַר רָבִינָא אִם כֵּן לֵימָא קְרָא אֵן כָּסֶף מַאי אֵין כָּסֶף אֵין כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה אֲבָל יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן אַחֵר וּמַאן נִיהוּ אָב.
וּמִמַּאי דְּדָרְשִׁינַן הָכִי דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ב:י״ג} וְזֶרַע אֵין לָהּ.
אֵין לִי אֶלָּא זַרְעָהּ זֶרַע זַרְעָהּ מִנַּיִן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תוספות בד״ה יציאה דכוותה קממעט פירש רבינו חננאל אף כאן נערה עכ״ל. ורש״י ז״ל הביא פי׳ זה בכתובות דף מ״ו והקשה ע״ז דאכתי אימא לדידה וכתב דבמסכת קידושין פירש לשון זה בקושי וכאן חזר בו ולענ״ד היה נ״ל ליישב שיטת ר״ח לפי מאי דפרישית לעיל דהא דמקשה מעיקרא ואימא לדידה קס״ד דאכתי איצטריך קרא דאין כסף אע״ג דעיקר קידושין ילפינן מכי יקח אפ״ה קידושי קטנה מיהא לא ילפינן מכי יקח איש אשה דאשה היינו גדולה ומאין כסף הוא דילפינן לקידושי קטנה משא״כ עכשיו דמסקינן יציאה דכוותה ממעט דהיינו נערה תו לא מצינן להקשות ואימא לדידה דא״כ קרא למאי איצטריך הא קידושי נערה ילפינן מכי יקח כנ״ל ודו״ק:
שם א״כ ניכתוב רחמנא אן כסף כו׳ ומנ״ל דדרשינן הכי כו׳. ואע״ג דבכמה דוכתי כתיב אין מלא ולא דרשינן מ״מ הכא דכולה קרא יתירא שפיר הוי מצי למיכתב אן כסף:
בא״ד כגון ברשות אדון אם היה שם כסף כו׳ עכ״ל. פי׳ דאי לאו דגלי קרא ויצאה חנם א״כ אפילו בימי נערות היתה צריכה מדינא לצאת בגירעון כסף וליתן הכסף לאדון שיוצאה מרשותו וכמו כן ביוצאה מרשות אב ולא ידעתי למה נדחק מהרש״א ז״ל לפרש דאיצאה בקטנותה קאי וכתב שכן מבואר בל׳ רש״י בכתובות בשם השאלתות ולאחר העיון ליתא שם וזה שכתבו התוספות וכן משמע לשון הקונטרס היינו דפירושו כאן כמו שם בשם השאלתות וזו הגירסא נ״ל עיקר: גמרא ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא מיתזנא מיניה. ואע״ג דאין האב חייב במזונות בתו מדאורייתא מ״מ כיון דאורחא דמילתא דקמיתזנא מיניה שדרך האב לזון את בתו שפיר איצטריך קרא וכ״כ התוס׳ פרק השולח דף מ״ז ע״ב. מיהו נ״ל לולא דברי התוס׳ דהכא ה״נ אי אשמעינן מעשה ידיה לחוד ה״א דוקא היכא דמיתזנא מיניה דבהכי איירי הקישא בקרא דומיא דאמה דמיתזנא אבל השתא דכתיב נמי גבי קידושין ילפינן שפיר דאפי׳ היכא דלא מיתזנא כיון דאשכחן דזוכה האב בכל ענין ובחידושי לכתובות ד׳ מ״ו ע״ב בד״ה וא״ת) הארכתי ע״ש: שם אלא הכא חד גופא הוא כי נפקא בנערות בבוגרת מאי בעי גביה. ויש לי לדקדק במס׳ ערכין פליגי רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל דלרב מכורה ויוצאה ושמואל אמר ק״ו מכורה כבר יוצאה כו׳ ומקשה הש״ס ורב לית ליה ק״ו והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ומשני הש״ס התם הדרא מיזדבנא הכא לא הדרא מיזדבנא וכתבו שם התוספות דהיינו להנך תנאי דדרשי בבגדו בה שאין יכול למכור לשפחה אחר שפחה וא״כ משמע דלהנך תנאי דדרשי בבגדו בה לענין שפחה אחר אישות אבל שפחה אחר שפחות מוכר ושונה וא״כ לפ״ז לרב יכול למכור את בתו בנערות וממילא דלא שייך לימר חד גופא הוא דהא אשכחן שפיר שמכרה סמוך לימי בגרותה וליכא למימר דהכא לאינך תנאי ואמוראי פריך דאכתי היא גופא קשיא מאי מקשה מעיקרא והאי אין כסף להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתני׳ ואיצטריך לדחוקי א״כ נכתוב אן כסף וטפי ה״ל לשנויי דמאן דמפיק ויצאה חנם לימי בגרות סובר כהאי תנא דמוכרה לשפחה אחר שפחה מש״ה איצטריך קרא לימי בגרות אבל רב דיליף אין כסף לענין קידושין סובר כי האי תנא דאין מוכרה לשפחה אחר שפחה וממילא דכיון דלא הדרא מזדבנא אין יכול למוכרה כלל בימי נערות ולא איצטריך קרא לבוגרת דחד גופא הוא אע״כ לקידושין אתא כיון דאף אם נאמר שיכול למכור בתו נערה היינו שמכורה ויוצאה מיד כדמשמע מסוגיא דערכין וא״כ אכתי לא איצטריך קרא לבגרות ויש ליישב ודו״ק: שם מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק״ו הוא ומה סימנין כו׳ נראה דה״ה דה״מ למימר מה שנים ויובל וכסף שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות לא כ״ש וחדא מינייהו נקיט ובזה נ״ל ליישב מה שכתבו התוספות ד״ה ויצאה חנם וא״ת ברישא ה״ל למינקט אלו ימי נערות ולכאורה יש לתמוה דלעיל בגופא דברייתא ה״ל להקשות כן ולמאי דפרישית יש ליישב דודאי אגופא דברייתא לא קשיא להו דאיכא למימר דהיותר פשוט נקיט ברישא ואילו לא נאמר קאמר דאם לא נאמר אין כסף הייתי אומר דויצאה חנם אתא לימי בגרות כמ״ש מהרש״א ז״ל בשם הר״א מזרחי ז״ל על רש״י בחומש אלא דעיקר קושית התוספות לפי המסקנא דאפילו אם לא היה נאמר אין כסף לא הוי מצי לאוקמי ויצאה חנם לימי בגרות דבגרות לא איצטריך קרא דק״ו הוא משנים ויובל וכסף אע״כ דאתא לעיקר זבינא דאיילונית וא״כ ברישא ה״ל למיתני ויצאה חנם אלו ימי נערות שהיא דרשא היותר פשוטה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שם א״כ ניכתוב רחמנא אן כסף כו׳ ומנ״ל דדרשינן הכי כו׳. ואע״ג דבכמה דוכתי כתיב אין מלא ולא דרשינן מ״מ הכא דכולה קרא יתירא שפיר הוי מצי למיכתב אן כסף:
בא״ד כגון ברשות אדון אם היה שם כסף כו׳ עכ״ל. פי׳ דאי לאו דגלי קרא ויצאה חנם א״כ אפילו בימי נערות היתה צריכה מדינא לצאת בגירעון כסף וליתן הכסף לאדון שיוצאה מרשותו וכמו כן ביוצאה מרשות אב ולא ידעתי למה נדחק מהרש״א ז״ל לפרש דאיצאה בקטנותה קאי וכתב שכן מבואר בל׳ רש״י בכתובות בשם השאלתות ולאחר העיון ליתא שם וזה שכתבו התוספות וכן משמע לשון הקונטרס היינו דפירושו כאן כמו שם בשם השאלתות וזו הגירסא נ״ל עיקר: גמרא ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא מיתזנא מיניה. ואע״ג דאין האב חייב במזונות בתו מדאורייתא מ״מ כיון דאורחא דמילתא דקמיתזנא מיניה שדרך האב לזון את בתו שפיר איצטריך קרא וכ״כ התוס׳ פרק השולח דף מ״ז ע״ב. מיהו נ״ל לולא דברי התוס׳ דהכא ה״נ אי אשמעינן מעשה ידיה לחוד ה״א דוקא היכא דמיתזנא מיניה דבהכי איירי הקישא בקרא דומיא דאמה דמיתזנא אבל השתא דכתיב נמי גבי קידושין ילפינן שפיר דאפי׳ היכא דלא מיתזנא כיון דאשכחן דזוכה האב בכל ענין ובחידושי לכתובות ד׳ מ״ו ע״ב בד״ה וא״ת) הארכתי ע״ש: שם אלא הכא חד גופא הוא כי נפקא בנערות בבוגרת מאי בעי גביה. ויש לי לדקדק במס׳ ערכין פליגי רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל דלרב מכורה ויוצאה ושמואל אמר ק״ו מכורה כבר יוצאה כו׳ ומקשה הש״ס ורב לית ליה ק״ו והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ומשני הש״ס התם הדרא מיזדבנא הכא לא הדרא מיזדבנא וכתבו שם התוספות דהיינו להנך תנאי דדרשי בבגדו בה שאין יכול למכור לשפחה אחר שפחה וא״כ משמע דלהנך תנאי דדרשי בבגדו בה לענין שפחה אחר אישות אבל שפחה אחר שפחות מוכר ושונה וא״כ לפ״ז לרב יכול למכור את בתו בנערות וממילא דלא שייך לימר חד גופא הוא דהא אשכחן שפיר שמכרה סמוך לימי בגרותה וליכא למימר דהכא לאינך תנאי ואמוראי פריך דאכתי היא גופא קשיא מאי מקשה מעיקרא והאי אין כסף להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתני׳ ואיצטריך לדחוקי א״כ נכתוב אן כסף וטפי ה״ל לשנויי דמאן דמפיק ויצאה חנם לימי בגרות סובר כהאי תנא דמוכרה לשפחה אחר שפחה מש״ה איצטריך קרא לימי בגרות אבל רב דיליף אין כסף לענין קידושין סובר כי האי תנא דאין מוכרה לשפחה אחר שפחה וממילא דכיון דלא הדרא מזדבנא אין יכול למוכרה כלל בימי נערות ולא איצטריך קרא לבוגרת דחד גופא הוא אע״כ לקידושין אתא כיון דאף אם נאמר שיכול למכור בתו נערה היינו שמכורה ויוצאה מיד כדמשמע מסוגיא דערכין וא״כ אכתי לא איצטריך קרא לבגרות ויש ליישב ודו״ק: שם מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק״ו הוא ומה סימנין כו׳ נראה דה״ה דה״מ למימר מה שנים ויובל וכסף שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות לא כ״ש וחדא מינייהו נקיט ובזה נ״ל ליישב מה שכתבו התוספות ד״ה ויצאה חנם וא״ת ברישא ה״ל למינקט אלו ימי נערות ולכאורה יש לתמוה דלעיל בגופא דברייתא ה״ל להקשות כן ולמאי דפרישית יש ליישב דודאי אגופא דברייתא לא קשיא להו דאיכא למימר דהיותר פשוט נקיט ברישא ואילו לא נאמר קאמר דאם לא נאמר אין כסף הייתי אומר דויצאה חנם אתא לימי בגרות כמ״ש מהרש״א ז״ל בשם הר״א מזרחי ז״ל על רש״י בחומש אלא דעיקר קושית התוספות לפי המסקנא דאפילו אם לא היה נאמר אין כסף לא הוי מצי לאוקמי ויצאה חנם לימי בגרות דבגרות לא איצטריך קרא דק״ו הוא משנים ויובל וכסף אע״כ דאתא לעיקר זבינא דאיילונית וא״כ ברישא ה״ל למיתני ויצאה חנם אלו ימי נערות שהיא דרשא היותר פשוטה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush